בלוג הרצאות

אדריכלות פולשנית / 16/11/2009

אדריכלות פולשנית-"Invasive Architecture-3 " דורות 3 מרכזים רפואיים

בהרצאה הערב אדבר על שלושת הדורות של משרד שרון תוך פלישה וניתוח של שלושה מרכזים רפואיים בהם הם פעלו: מדובר באריה שרון סבי ,אבי- אלדר שרון וב13 השנים האחרונות מאז מותו של אבי -אני ממשיך את הפעילות של המשרד באותם המרכזים.
כל מרכז רפואי משקף ראי של הבלילה הClub Sandwich-  המשפחתי הזה. בהרצאה אנסה לעשות תהליך של De-Stratification  כהגדרת הפילוסוף מנואל דה-לנדה, דהינו פרימה של הסתרתה או הסגה המשפחתית הארכיטקטונית ומעקב אחרי השוני והדמיון של הארכיטקטורות,
ההרצאה מוקדשת לאדריכל הפרנציסקאני פרנצ'סקו בורומיני-אדריכל הבארוק הגאון שהיה אהוד על כולנו. בעיקר באדריכלות של הכנסייה הקטנה ברומא-santa carlino a-la -quarto Fontana ביצירה אדריכלית זו, כמו במוסיקה של בך,קיים אותו איזון עדין בין הדינאמיות של ה fold המפגיש את שאיפות האדם האפמרליות עם שאיפותיו לsublime-מה שג'ימס ג'ויס כינה "from ever after to ever after"
בורומיני היה אדריכל טוטלי שעבד מול קליינט אחד בלבד= God –וחוסר ההתפשרות שלו עם הקליינט שלו אמנם גרמו לסופו המר-הוא נפל על חרבו אך יכולתו הפיסולית נעצרה רק ביסודות המבנה שאפילו אותן עיצב בקפידה.
 
מושג הפולשניות invasive הינו בעיקר מושג בעל קונוטציות פוליטיות-invasive war לכבוש ולהשפיל את הנכבש.invasion  של ה-דומיין של ה- profound ע'י ה-באנאלי- כפי שהיטיב לתאר רם קולאהס במאמרו  "Junk-Space"ודוגמא טובה לכך היא הסיטואציה בה קיר גבס מפריד בין המשתנה לבית הכנסת בקניון. או פולשניות הטרור הגלובלי שהפגיש חזיתית את שני סמלי הקדמה- -הבואינג עם גורד השחקים.
 מושג הפולשניות בו אעסוק לקוח למעשה מהז'רגון הרפואי- לדוגמא "קרדיולוגיה פולשנית" שבה מתרחשת פלישה פיזית לגוף המטופל –חדירה ע'י צנתור או ע'י ניתוח שהוא חתך שמתבצע בגוף כדי לחדור לפנימיותו במטרה לתקן את הבעיה הרפואית.
הפולשניות הרפואית לגוף מאפינת במידה רבה גם את האדריכלות הרפואית שבוורסיה הגרועה שלה עדיין מתחקה אחרי מה שכינה הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו בספרו "הולדת הקליניקה" ה-gaze הקליני ששם את המערכת הרפואית בעמדת שליטה וכוח מולהמטופלים.
האתגר לאדריכל הוא לאזן-כמו בכנסיה הקטנה של בורומיני את משחק הכוחות הזה ובפשטות להחזיר למטופל ולבני משפחתו באמצעות הארכיטקטורה את אנושיותו.
לשלושת דורות המשרד היו נקודות מוצע שונות ודרכים יחודיות לטפל בבעיה שהגדרתי.
החינוך האדריכלי שיחק פה תפקיד

אין ספק שסבי פלש למגרשים שהוקצו לו לתכנון והשתלט על כל השטח ע'י פיזור מבנים-במידה מסוימת בדרך דומה להתנהלותו בתוכנית הארצית. אבי –שהצטרף כשותף בשנות השישים, אחרי פעילות אוונגרדית עצמאית עם פרופ' נוימן וצבי הקר- פלש למרקמים שיצר אביו והשפעתו המבוססת על הדוקטרינה של פרופ' נוימן-שהייתה ריאקציונרית לפונקציונאליות של הבאוהאוס, שינתה את השפה האדריכלית של המשרד כפי שאראה מאוחר יותר. תחת השפעתי, חזרה במידה מסוימת השפה האדריכלית של המשרד לפילוסופיה של סבי, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות והתחשבות בצרכי המשתמשים שהשתנו וכן הצורך בפלישה למבנים קיימים שהתישנו במגמה להתאימם לרוח הזמן- לצרכים המשתנים של מקצוע הרפואה ולרווח החללים בהתאם..

ולפני הפלישה לעצם נושא ההרצאה ,אשתף אתכם אולי קצת בניסיוני האישי- מה שנראה אולי כנושא האפרורי וחסר ההרואיות ביותר בתחום האדריכלות דהינו  תכנון בתי חולים-אכן הפיל עלי דיכאון כבד כשחזרתי ב1990 מלונדון מלימודי בAA – בו עסקנו בעיקר בצדדים החושניים,המפתים והמדליקים של הארכיטקטורה.

 תחת השפעתה של זהה חדיד והשפה הגראפית האקרילית הטרום מחשב שהיא פיתחה, ומורה ורבה רם קולאהס שכבר אז אותת על כוונתו להפוך למגה אייקון ולנביא עידן ה-Junk Space. והיה שם גם ברנרד טשומי עם הצעיף האדום והאדריכלות הנרטיבית של תנועת נאטו שהקים יחד עם ניג'ל קווטס ווויל ארטס עם המודרניזם המינימליסטי שלו ופיטר וילסון ורבים אחרים.

מייד עם הגעתי לארץ קיבלתי לידי אולי בתור פרס  לתכנן מחלקת דיאליזה בדאנג'און של בלינסון .ההתאבדות שלי נמנעה רק עקב מנוסתי משם לעיסוק בהוראה בסדנא, בטכניון באוניברסיטה ובמכללה למינהל ובכל מקום אחר שלא רצה אותי.
ורק כשגסס אבי באיכילוב- בחדר קטן ופונקציונאלי שהוא עצמו תכנן-הבנתי את האתגר האדיר שניפתח בפני-ואני מתכוון לאיתור אותם חללים או הפסקות ה-thresholds ברקמה הפונקציונאלית הרפואית הנוקשה-.באותם מקומות בהם כן ניתן לייצר אדריכלות כמו שאני אוהב .
ועל אבי ניסו הכול- את כל הטכנולוגיות שאמורות לנצח את הסרטן-הקרנות,ניתוחים שונים,וניסויים בחומרים רדיו-אקטיביים. כל הטיפולים שלא הצליחו למגר את המחלה הובילו למותו של אבי בשירותים של חדרו.
ומאז מותו אפשר להגיד שירשתי 7 מרכזים רפואיים גדולים ועוד כמה פרויקטים בתחומים שאינם רפואיים והושלכתי בלי מצופים למקצוע סופר מורכב ,מאתגר ומיוחד-ומאז אני מנסה לפרוץ את מעגל הקסמים הזה של הפונקציונאליות הרפואית על מנת להזריק לחלל הקליני באמצעות הארכיטקטורה נשמה ונחמה.


המרכזים הרפואיים אותם בחרתי להציג הערב משלבים פעילות אדריכלית מגוונת של 3 הדורות.אפשר להגיד שבעצם מיקומם הם גם מחלקים את הארץ ל3-סורוקה בדרום, איכילוב במרכז ורמבם בצפון.
כמו ב"ערים הסמויות מהעין" של איטלו קאלוינו, לכל מרכז רפואי כזה מימד אורבאני עם מגוון מאפיינים ואבולוציה ארכטקטונית ייחודית משלו. כל עיר כזו מתפקדת כמו הלב- 24 שעות ביממה- 365 יום בשנה- ללא הפסקה.
האדריכלות הרפואית -מבטאת דיכוטומיה אינהרנטית גם למקצוע הרפואה. המילה Pharmakon  מבטאת כפילות זו היטב- פירוש המילה מיוונית עתיקה כפול –"לרפא" וגם "רעל".

לשלושת הדורות של המשרד היה מניפסט דומה בנושאים מסוימים כגון:
1.תכנון תוך תאום עם התנאים האקלימיים והמיקרו אקלימיים-כגון פרגולות להצללה, חצרות פאטיו שלצערי נסגרות כיום ונתפסות ע'י שטחים תפעוליים, מערכות הצללה על מעטפות המבנים, וכיום-יצירת אטריומים המכילים פונקציות מיסחריות לרווחת הציבור.
2.דגש על תכנון סביבתי נופי -כזה שאינו מנותק מהארכיטקטורה של הבניינים ולו חלק הוליסטי חשוב בתהליכי ההבראה של החולים- תכנון זה כולל ככרות ואזורי צמחיה היוצרים נוף מרגיע, ריחות נעימים  ואויר טוב
.
השוני שחל כיום נובע בעיקר ממערכות מיזוג האוויר המשולבות בכל המבנים וגרמו למעשה לסגירת המרפסות הקימות ולהימנעות מיצירת מרפסות בבניינים החדשים.

גם סבי וגם אבי האמינו במודולציה- שיטה שאינה רלבנטית יותר כיום  –עקב הצורך בהגדלת שטחים ע'מ לרווח את חללי המבנים כתוצאה מההתפתחויות בתחום הרפואה כגון: הדימות וחדרי הניתוח וכן המגמה ליצור חדרי אשפוז עם מיטה אחת או שתיים בחדר וכן הצרכים בשטחים טכניים, מרחבים מוגנים וכדומה.

סורוקה

בית החולים סורוקה הוכתר בפרס ישראל ב1960. סבי יצר "פיזוריות מבנית" במטרה לפלוש ולתפוס את כל הטריטוריה  של מגרש בית החולים שהוקצה לו כאמור בצורה המזכירה את התוכנית הארצית שיצר יחד עם בן-גוריון.
הביתנים שתכנן היו קשורים במערכת פרגולות שחיברו את המבנים שהיו מרוחקים כ200 מ' אחד מהשני. .
בינתיים גדל סורוקה והפך למרכז רפואי אוניברסיטאי המונה כ1200 מיטות. אבי הוסיף מבנים בסגנונו הברוטליסטי -עשויים מבטון חשוף.
המבנים הישנים שתכנן סבי ישמו את רעיונותיו לגבי האקלים- מבנים עם מרפסות עמוקות ותריסים ניידים הניתנים לפתיחה או סגירה לפי הצורך.
המרפסות נסגרו מיזמן והמשרד תכנן את פרויקט "סורוקה 2000" שכלל תוספת מגדל אשפוז בן 8 קומות עם שתי מחלקות בכל קומה,חדרי ניתוח מהמתקדמים במדינה ,בנק דם משוכלל ומיון חדיש.
כיום אנו מתכננים את אגף המיילדות החדש של הקמפוס הכולל בנין לנשים ויולדות עם מחלקה של 24 חדרי לידה ,שתי מחלקות אשפוז ,מיון נשים ויולדות .חדרי ניתוח ייעודיים וI.V.F.
בבנין יולדות-יושמה שפה אדריכלית מונוליתית היוצרת מבנה עם ניתוק בן הקליפה החיצונית לגוף הפנימי שלו וע'י כך מתאפשרת גמישות בשינויים פנימיים .עקב ריבוי המבקרים, הופרדה כניסת המבקרים מכניסת הנשים והיולדות.

הפלישה לקמפוס זה התרחשה גם ע'י "קולגה"-פרופ' משה צור שהוזמן ע'י הנהלת שרותי בריאות כללית לתת הצעה משלו לתכנון מבנה כניסה לבית חולים לילדים החדש.הצעתנו זכתה ואנו יצרנו מבנה "ארמדילו" שתוכנן בעזרת תוכנת מחשב פארא מטרית.
 נוצר מיבנה חריג בשפתו העיצובית במרחב "המבנים המשפחתיים" –פלישה אמיתית לקמפוס שהקים סבי והמשיך אבי-שניהם מעולם לא אפשרו לקו עקום כלשהו לשבש את האורטוגונליות..

 

 




ישנם 2 תגובות :
למה שם ?
22/10/2010 04:48:03
מקסים ...

יגאל גודקוב
30/08/2010 20:55:20
מאמר מעניין. תודה