פרסומים // אריה שרון: היכל בלי תהילה 2009


אריה שרון: היכל בלי תהילה

המקור:  http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1042,209,37629,.aspx

יום רביעי 01 ביולי 2009 03:00 מאת: נועם דביר | תצלומים: יובל טבול

תגיות: אריה שרון,נועם דביר

מבנים בעלי חשיבות אדריכלית והיסטורית בפתח תקוה, מהם בתכנונו של אריה שרון, נהרסו או נתונים בסכנה ממשית. העירייה, שמתכננת ציר חדש של גורד שחקים, אינה משכילה לשמר במקביל את האוצרות שכבר מצויים בתחומה

http://images.mouse.co.il/storage/4/f/220pic20094330_4843750_0..jpg


אריה שרון. בנייה ברוטליסטית

ייחודו של מתחם יכין, המשתרע על 20 דונמים, היה לא רק באיכותו האדריכלית-תפקודית הנדירה, אלא גם בהיותו קמפוס אמיתי לפועלים, שכלל חדר אוכל ושאר שימושים ברוח הסוציאליזם. חוליה מקשרת חשובה בין החקלאות והפרדסים של הכפר לבין המרכולים בעיר, מקום שבו כל פס ייצור חדש נחנך במעמד ראש הממשלה או פוליטיקאים בכירים.

בתחילת שנות ה-90 הופרטה יכין-חק"ל ונמכרה לאיש העסקים סמי שמעון. המפעל עמד שומם במשך כמה שנים ומיד לאחר שנמכר לחברת אפריקה ישראל, תמורת כ-80 מיליון שקלים, הוא נהרס. בקרוב אמור לקום שם מגדל משרדים של 24 קומות שישתלב בציר גורדי השחקים המתוכנן ברחוב ז'בוטינסקי בכניסה לפתח תקוה.

את מפעל יכין, בדומה לעוד שורה של מבנים איקוניים בפתח תקוה, תיכנן האדריכל אריה שרון (1900-1984), בוגר בית הספר הבאוהאוס בגרמניה וחתן פרס ישראל לאדריכלות. בנוסף למפעל, אחראי שרון גם לתכנון של בית החולים בילינסון, בית החולים גהה, המרפאה הראשית של קופת חולים כללית ברחוב רוטשילד, מספר לא ידוע של בתי מגורים ובנייני ציבור קטנים וכן קולנוע היכל ברחוב ההסתדרות וחדר האוכל הוותיק של קיבוץ גבעת השלושה במיקומו המקורי, שנבלע בתוך העיר. שני האחרונים, הקולנוע וחדר האוכל, מגלמים תקופות שונות ומגוונות בפעילותו של שרון, והעתיד של שניהם לא נראה לפי שעה הרבה יותר מבטיח מזה של יכין.

http://images.mouse.co.il/storage/3/d/490picc20094530_2656250_0..jpg
חדר האוכל של קיבוץ גבעת השלושה (במיקומו הישן של הקיבוץ), כיום בפתח תקוה, חוץ ופנים

סופו של גן

פתח תקוה, כבר בת 131, היתה אתר חשוב בפעילות של שרון ושל אדריכלים בארץ בכלל, בהיותה מרכז חקלאי מתפתח ולאחר מכן מרכז תעשייתי-כלכלי מחוזי חשוב. בין שמדובר באדריכלות אקלקטית היסטורית של בתי המושבה הראשונים, במבנים עותמניים לצד נחל הירקון או ביצירות מודרניסטיות מהמאה ה-20, בעיר קיים לקסיקון מרתק ויוצא דופן של המורשת הבנויה בארץ. חלקים נרחבים ממנו עדיין קיימים, אך נשקפת להם סכנה ממשית.

האדריכל מיכאל יעקובסון מספר כי "שרון היה קשור למשה בילינסון, אחד מהאנשים החזקים בהסתדרות. הקשר הזה ניפק לו הרבה פרויקטים אחרים מטעם ההסתדרות, בהם כמובן בית החולים העירוני".

המבנה הראשון שתיכנן שרון בפתח תקוה היה חדר האוכל של קיבוץ גבעת השלושה. זהו מבנה באוהאוסי מרשים מסוף שנות ה-30 הניצב על הגבעה הגבוהה ביותר בעיר. ייחודו האדריכלי הוא בקומפוזיציה עשירה של נפחים מובחנים המתאימים את עצמם לשימושים הנדרשים: קובייה אחת למטבח, שנייה לאזור הפריקה והטעינה וכך הלאה. אף שהוא נטוש כיום, חזיתו המודרניסטית המרשימה לא נפגעה ומסביבו מלבלב גן קיבוצי טיפוסי שראוי לשימור בפני עצמו.

מלבד חשיבותו בקאנון האדריכלי, חדר האוכל גם מציג רגע היסטורי חשוב של הפילוג בתנועה הקיבוצית בתחילת שנות ה-50; כדי להפריד בין המחנות הנצים שורטט במרכז האולם המרכזי קו צבעוני, שגם לאחר 60 שנים לא נמחה. המבנה, אגב, נחשב לאחד מחדרי האוכל המרשימים ביותר בתנועה הקיבוצית ואף זכה להנצחה על בול של דואר ישראל.

זמן קצר לאחר הפילוג הכואב נטשו בני הקיבוץ את היישוב והקימו שני קיבוצים חדשים, עינת וגבעת השלושה, ממזרח לעיר. את השטח קיבלה עיריית תל אביב דווקא, שהפכה את חדר האוכל ואת בתי הקיבוץ הסמוכים אליו (שגם אותם תיכנן שרון) לבית אבות. במקביל פתח תקוה החלה להתפשט לכיוון מזרח.

http://images.mouse.co.il/storage/7/0/490piccc20094530_1250000_0..jpg


מתחם יכין בפתח תקוה, חוץ ופנים. קמפוס אמיתי לפועלים

כיום חדר האוכל נמצא למעשה בתוך מרקם עירוני, סמוך לבית יד לבנים (שתיכנן זאב רכטר) והמוזיאון העירוני. סימני השאלה בדבר עתידו של חדר האוכל החלו בשנת 2003, כאשר עיריית פתח תקוה הפקיעה 15 דונמים מהשטח לטובת הקמתה של קריית חינוך תורנית של עמותת "נועם". חברי הקיבוץ המקורי פתחו במאבק ציבורי על עתידו של המבנה והצליחו לבסוף לשכנע את העירייה להכריז עליו כמבנה לשימור. אף על פי כן, העמותה לא התחשבה בהחלטה ובאופן לא מוסבר הרסה לפני שלוש שנים ללא התראה חלק מהאגפים האחוריים של המבנה.

גם אם בכך תמו הנזקים המכוונים לבניין, וגם אם ישומר לבסוף, בית הספר החדש שעמותת "נועם" מבקשת להקים לא עושה צדק עם חדר האוכל. מול חזיתו הראשית עתיד לקום אולם ספורט בגובה שלוש קומות שתחסום כל קשר עם הרחוב ואילו הגן הנאה שסביבו עתיד להימחק.

"יש כעס גדול בקרב כל מוסדות החינוך בעיר על הקצאה של שטח למישהו שהוא למעשה עבריין בנייה", אומרת מוניקה כהן, מנהלת המחלקה לשימור אתרים בעיריית פתח תקוה. "אנחנו יושבים עם מנהל בית הספר על התוכניות ועדיין לא ברור לחלוטין מה ואיך ייבנה שם. כרגע בית הספר העתידי חוסם את המבנה, וזאת כמובן לא הכוונה שלנו. במקביל, יש דרישה של משרד הפנים, אם דרך הוועדה המקומית ואם דרך הפיקוח הארצי, לא לאשר לעמותה את ההקצאה בגלל פעולת ההריסה".

כהן מודה כי המתחם נתון היום עדיין במרכזה של מחלוקת בין העירייה, העמותה, עסקנים מקומיים וארגונים ירוקים שדורשים להכריז על המתחם כפארק עירוני.

אין הפי אנד

מבנה אחר של שרון בפתח תקוה שעומד אף הוא בסכנת הריסה ממשית הוא בית הקולנוע היכל. המבנה הוקם באמצע שנות ה-40 על ידי ההסתדרות, כחלק מקומפלקס גדול שכלל גם מועדון פועלים ומשרדי ממשלה. במשך שנים היה היכל אחד ממוקדי הבילוי הפופולריים בעיר. בשנות ה-80 נרכש חלקו על ידי יורם גלובס, יושב ראש גלובוס גרופ. לפני שש שנים הופסקה הפעילות במקום בשל חוסר כדאיות כלכלית ולאחרונה מנהלת ההסתדרות מגעים למכירת המגרש לטובת הקמת מגדל משרדים, פינאלה דומה מדי לזה של מפעל יכין.

היכל היה אמנם פחות מפואר מבתי קולנוע אחרים בפתח תקוה, אבל חזיתו המעודנת מציגה פן אחר של עבודתו של שרון, כמעט סגפנית. באולם היו 1,000 מקומות ישיבה ובימי הקיץ נפתח הגג לרווחת הצופים. עם זאת, חשיבותו של היכל, בדומה לזו של חדר האוכל, היא לא רק אדריכלית אלא גם היסטורית. בשנת 1984 הוא עמד במרכזו של קונפליקט דתי-חילוני מקומי שהוביל כמעט למשבר קואליציוני. ראש העיר אז, דב תבורי, החליט לשנות את חוק העזר העירוני האוסר על פתיחת בתי תענונות בלילות שבת וכך למעשה נתן היתר להפעיל את הקולנוע בכל ימות השבוע. בתגובה החלו אלפי חרדים להפגין מחוץ למבנה בכל ערב שבת, וכשמחאתם לא עזרה, אף פרצו לאחת מישיבות מועצת העיר. אחרי תקופה ארוכה של הפגנות ועימותים, הן מהצד הדתי והן של חילונים מנגד, הפסיקה המשטרה להעניק היתרים להפגנות, ולבסוף המשיך הקולנוע לפעול גם בלילות שבת.

בניגוד לחדר האוכל של גבעת השלושה, במקרה זה לא הצליחה העירייה להכריז על המבנה לשימור. "ועדת שימור האתרים כמובן ראתה את הצורך בשמירה על סמל כל כך חשוב של פתח תקוה", אומרת מוניקה כהן, "אבל הבעלות הפרטית על המתחם מקשה מאוד על ההכרזה. אני מקווה שבסופו של דבר נצליח במאבק שלנו".

השחתת המורשת

סופו הטרגי של מפעל יכין, כמו עתידו המוטל בספק של קולנוע היכל, אינו מפתיע למרבה הצער. מבנים מודרניסטיים בארץ סובלים מהעדר תשומת לב מתמשכת ומיחסי ציבור גרועים ונותרים כמעט תמיד מחוץ לרשימות השימור העירוניות.

גם בפתח תקוה קיימת רשימה שכזאת, אולם נעדרים ממנה מבנים חשובים שנבנו אחרי קום המדינה. כשתקציב השימור העירוני הוא כ-100 אלף שקלים, מתוך תקציב עירוני כולל של מיליארד וחצי שקלים, אין פלא שפעולות השימור בעיר מצומצמות וזעומות.

"יש כאן שלושה מבנים בולטים של שרון, שנהרסו או עוברים שינויים דרמטיים בלתי הפיכים", מצר צבי אלחייני, חוקר של אדריכלות ישראלית ומרצה בבצלאל. "בזמן שערים רבות בארץ מנסות להרים איזה דגל של שימור, פתח תקוה מתמהמהת בטיפול במבנים ההיסטוריים בתחומה ותורמת, גם אם לא באופן ישיר, להשחתה של המורשת האדריכלית שלה. העירייה חייבת לעצור ולחשוב מחדש איך ניתן לשמר את מה שנשאר. יש פה אוצרות אמיתיים שהעיר פשוט לא סופרת".

פתח תקוה מנסה ומצליחה בשנים האחרונות לעבור מהפך תדמיתי, שחלק לא מבוטל בו כרוך בבניית מונומנטים עירוניים חדשים; גשר הולכי הרגל שתיכנן האדריכל בעל השם העולמי סנטיאגו קלטראווה ובניית ציר חדש של גורדי שחקים בכניסה אל העיר הם רק שתי דוגמאות לכך. אין ספק שלאדריכלות יש חשיבות גדולה בעיצוב העתיד של המקום, אולם גם בשימור הזיכרון שלו.

היה אפשר כמובן גם אחרת. מפעל יכין היה יכול להיהפך, למשל, לבית מלון קטן סמוך לבית החולים בילינסון או לשמש שלוחה נועזת של המוזיאון העירוני. מיחזור בניינים הוא אחד האתגרים המדוברים ביותר כיום בשיח האדריכלי הבינלאומי, ולפתח תקוה יש הזדמנות יוצאת דופן להציג מחדש את עברה בפרוגרמה מעודכנת ולהיות חלוצה בתחום התיעוד הפיסי של עבודתו העשירה של אריה שרון. אמנם במקרה של יכין העיתוי הוחמץ, אבל לחדר האוכל בגבעת השלושה, לקולנוע היכל ולמבנים אחרים של שרון בעיר יש עוד תקוה.